• פה קואה ג’אנג

    “פה קואה צ’אנג”, או: “בה גואה ג’אנג” (Pa Qua Chang; Ba Gua Zhang) היא אומנות לחימה פנימית-רכה, המהווה אחת משלוש אמנויות הלחימה הסיניות הפנימיות הקלסיות. פירוש המושג: “פה” = שמונה; “קואה” = טריגרמות (תלת אותיות). “פה קואה” = שמונה הטריגרמות,  מונח מפתח בתורת הקוסמולוגיה הסינית. “צ’אנג” = יד, והכוונה היא לכף יד פתוחה, בניגוד לאגרוף. כך, “פה קואה צ’אנג” היא אמנות לחימה הקשורה לשמונה הטריגרמות ואשר עושה שימוש בטכניקות של יד פתוחה.


    ממציא הפה קואה הוא דונג האי-צ’ואן, שעל-פי המסופר היה אמן לחימה שהצטרף לכת טאואיסטית בשם “צ’ואן ג’ן” (“האמת המלאה”), שחבריה תרגלו טכניקות מדיטציה תוך כדי הליכה במעגל ושינון מנטרות, במטרה להגיע להארה. דונג האי-צ’ואן שילב את ההליכה במעגל עם טכניקות לחימה שלמד מוקדם יותר בחייו ואשר עשו שימוש בכף יד פתוחה, והחל ללמד את השיטה שיצר בבייג’ינג באמצע המאה ה-19. למרות גילה הצעיר של הפה קואה יחסית לטאי צ’י ולשינג אי, קיים מספר רב מאוד של סגנונות וזרמים כשההבדלים בינהם לעתים גדולים מאוד.

    הבסיס לאומנות הפה קואה הוא הליכה לאורך מעגל קבוע, כאשר בתוך ההליכה משולבים אלמנטים תנועתיים. הספרה 8 משמשת כבסיס תבניתי – קיימות 8 קאטות בסיסיות קצרות (או: משפטי תנועה), שבהן מתרגלים תנועה אחת לשני הכיוונים במעגל (שינוי הכיוון מתבצע על-ידי תנועה שנקראת “חילוף יד בודד”). בנוסף, קיימות קאטות בהן משולבות כל התנועות בתוספת תנועות אחרות. מבחינת קצב, קצבה של פה קואה משתנה. כחלק מהתרגול כולל אימון פה קואה גם סדרות של תנוחות סטאטיות של פלג הגוף העליון תוך הליכה, מעין צאן-צ’ואן בהליכה על המעגל. הפה קואה לקחה את עקרון המעגליות, שקיים גם בטאי צ’י, רחוק יותר והפכה אותו לעקרון מרכזי בשיטה. כמו כן, בתרגול המרכזי על המעגל יש שוני ב”זוויות התנועה והכוונה” – התנועה נעה קדימה על המעגל, אך הכוונה נמצאת במרכז המעגל, בזווית שונה. בנוסף, מבנה הגוף הנע על המעגל הוא מבנה של פיתול, או סחיטה, שיוצר מתח מסויים.

    בלחימה, אומנות הפה קואה מבוססת על שמונת הכיוונים ועל התקפה/הגנה מכיוונים אלה. החבטה היא בכף יד פתוחה, כאשר עבודת הרגליים מבוססת על מעגליות – הנתקף מתחמק בצורה מעגלית ומגיח מכיוון אחר, מאחד מ-8 הכיוונים, אם מהצד ואם מאחור.

    כשמדברים על שלוש אומנויות לחימה סיניות פנימיות, טאי צ’י נחשבת כיינית מכולן, שינג אי כיאנגית מכולן, פה קואה נחשבת לשילוב של שתיהן. גם בפה קואה, כמו בטאי צ’י ובשינג אי, מתבצעת התנועה תוך שמירה על עקרונות כמו שחרור הגוף, יציבה נכונה, נשימה עמוקה, ריכוז במרכז, מדיטציה, וגם בה ישנה עבודה ישירה על מרידיאנים להזרמה תקינה של צ’י. יותר מאשר בשתי האמנויות האחרות, בפה קואה ישנה הרבה עבודה עם פיתולי גוף, מה שמאפשר יותר עיסוי לאיברים חיצוניים ופנימיים. ההליכה על המעגל בתוספת תנועות משוחררות ורגועות יש בה כדי להשפיע נפשית לטובה על המתרגל. אופייה של פה קואה – השתנות תמידית והחלפת כיוונים מהירה – מטמיע במתרגל זרימה והסתגלות למצבים שונים. כמו באומנות השינג אי, גם בתרגול פה קואה ישנם אלמנטים מנטליים, נפשיים ומדיטטיביים ניכרים, בנוסף על זה הפיזי, ועל כן היא מתאימה יותר לבוגרים מסוף שנות העשרים שלהם ומעלה.